מתבוננת מסביב
הטבע בשיא
פריחתו ויופיו...
העצים הניבו
עלים חדשים
ומתקיימת פריחה
מרהיבה...
השיחים והמטפסים
מבהיקים
בירוק שלהם
עם פריחה
עוצרת נשימה
וגם הצמחים
שהיו ירוקים
עד לא מזמן
מתהדרים בפריחה
מפתיעה
מלאה
בצבעים וגוונים...
והציפורים החולפות
ואלו שמצייצות
ומזמרות
הדבורים הפרפרים
כולם במעין
ריקוד מחול
של התחלה
של התחדשות
של יצירה
של הרמונייה
של חיים...
וכך זה קורה
כמידי שנה...
אלא שהפעם
ההתבוננות שלי
שונה...
אני מרגישה
כמו מעמיקה
ונמצאת
בסוג של
פליאה...
איך הכל חי
ונושם
כמה הכל מרהיב
בפשטות
בהרמונייה
ובאהבה המתפשטת
באוויר...
הטבע במלוא
הדרו
חי ונושם
ורק אני
ורק אנחנו
יושבים או עומדים
ואולי מתהלכים
בתוך
ביתנו
כל אחת ואחד
במרחב שלו
סגור ומסוגר...
אין יוצא
אין בא
רק השקט
רק הרוח המנשבת
מבחוץ...
ואני מבינה
איך כל העולם
אחד
אין בעולם
מלחמות
יש שלום...
מתקיימת לה
מלחמה אחת
משותפת
והיא מלחמת
הישרדות
היא מלחמה
על ההתקיימות
שלנו כאן
על החיים שלנו...
מבקשים אנו
לשרוד...
אין זו מלחמת
כוח
בין מדינות
יש מקום
לכל אחת ואחד
מאיתנו...
ואולי גם
אנחנו
בתוך תוכיינו
נרפה
נשחרר
נתמסר
לשלום
לביחד
לאמת
ליצירה
לצמיחה
לכבוד
לאחווה
לאחדות
להרמונייה
ולאהבה...
מי ייתן ונשכיל
לראות מעבר
וניהייה למשהו
שונה ואחר...
ונתחבר ונחייה
את המהות
האמיתית
שאיתה באנו
לעולם...